דור הראשונים מקימי המדינה - החלוצים , היה דור מיוחד. האוירה ששררה אז היתה של שותפות גורל ודבקות במטרה "מקודשת". המגמה הכללית היתה מאוד אידאליסטית - רעיונית עד כדי מסירות נפש. הצניעות האישית בלטה אז, וערך הכלל עמד על סדר היום.

דור הבנים שונה הוא באופיו וברעיונותיו. נולד הוא למדינה קיימת, ולתוך האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים כצבא החזק ביותר במזרח התיכון, ומאידך התחושה הצורבת המלווה אותנו מאז מלחמת יום הכיפורים.

המוסדות כיום מתפתחים ורמת החיים עולה מאוד, ובנוסף מנשבת רוח מערבית חזקה הסוחפת לתפיסות תרבותיות חדשות השונות בתכלית מהקודמות.

החזון הגדול של הקמת המדינה מתחלף בשאיפה ל"שקט תעשייתי" ביטחוני, כלכלי, ובמוכנות לוותר אף על רעיונות קודמים לשם השגת מטרה זו.

ההתמקדות העיקרית היא בפרט וב'אני', ובחשיבה על 'מה מגיע לי', ופחות בערך התרומה כללית. העיסוק הגדול הוא בהעלאת רמת החיים האישית, ללא תחושת המעורבות החברתית - לאומית.

מוכר הסיפור בזמנו, על בן גוריון שהתארח במלון בטבריה ופולה אישתו נתנה הוראות מדוייקות מה תכלול מנת האוכל המצומצמת של בעלה - כי זה כספי הציבור ולא יתכן להנות מכספי הציבור! הרי שכיום אין חזון זה נפרץ, ולהיפך. בזמן מורכב זה, בעוד הציונות בוחנת ומבררת את דרכה,עומדים אתגרים מסובכים ואף קיומיים בפני המדינה ובפני דמותה הצביונית.

נדרשים אנו לכוחות בריאים וחיוניים, בעלי עוז וענווה המחוברים לרעיונות האידאולוגיים והמורשת של עמנו - יונקים מהעבר ועיניהם צופיה כלפי העתיד.

​

מתוך ההכרה הזו נבנתה המכינה –

הקדשת פרק זמן לבירור עצמי, רעיוני ואידאולוגי. 

לימוד תורה ברמה גבוהה תוך קישורה לעולם המעשי. 

עיסוק בשאלת הזהות והמהות. 

הבנת התקופה והאתגרים הניצבים בפנינו. 

בניית סולם ערכי של מוסר, יושר ומידות. 

הכנה פיזית ומנטלית לקראת השירות בצה"ל

ובניית מוכנות של לקיחת אחריות והנהגה.

​

ערך העיסוק בשנת המכינה אינו רק כהקדמה לשירות הצה"לי אלא הכנה לקראת היציאה לחיים בכלל.

זוית ההשקפה שדרכה יביט החניך, תביא למעורבות ולאחריות חברתית וממילא לרצון לתרום ולהיות חלק ממצעידי החברה לקראת כיוון ברור.

במכינה, מבררים אנו את זהותנו היהודית, את אמונתנו, ואת הרעיון הגדול בהשתייכות לדור התקומה של עם ישראל לאחר גלות ארוכה ביותר. 

מתוך כך מבססים את האידאה בפועל - במעשיות החברתית, הגנת העם והמולדת, ויצירת תהליך של מעורבות בכל מוסדות החברה והמדינה.

ערכים אלו, וביטויים המעשי נתפסים כבעלי ערך מקודש - תורני ,  שחובה לקחת בהם חלק. השייכות ההיסטורית, והראייה בטווח זמנים רחב את התהליכים השונים, חשובה מאוד.

מוצדקת אמירתו של ברל כצנלסון -

"עם שאין לו עבר אין לו הווה וגם עתיד לא יהיה לו".

בירור המטרה והיעד קיומיים אף הם, וכמאמרו של ניטשה -

"אם יש לאדם איזה 'למה' שלמענו יחיה - יוכל לסבול כמעט כל 'איך'!"

​

עם הנאמן לסגולתו והמבין את יעודו יכול להתמודד עם כל אתגר.

כך בפרט וכך בכלל האומה.

הדרך החינוכית בה אנו נוקטים ומאמינים, היא בירור מעמיק דרך החוויה המשותפת, נטילת חלק בעולמו הפנימי של החניך, יצירת פתיחות מירבית, ויצירת אוירה כשל משפחה מורחבת,מה שמהווה מפתח ליכולת הבנת התמודדויות ומבוכות החניך וממילא היכולת לתת מענה אף לקשיים ולשאלות הקשות והמביכות ביותר.

יש כאן נסיון ליצור גם דפוס אחר של מנהיגות - לא רק כזה הקורא : "אחרי" המעלה רף גבוה ללא התחשבות ביכולת החניך ובהתלבטויות העוברות עליו, אלא כזה המראה יעד, יוצר מוטיבציה ודוחף קדימה.

​

אנו קוראים את קריאתו של אלישע הנביא :

"לכו אחרי ואוליכה אתכם"